אלעד
ברית הנישואין ביהדות
במאמר הזה נחדד כמה נקודות חשובות לגבי ברית הנישואין. מהי הברית, מה היא לא, ולמה אנחנו מחוייבים.
הגיעה אלינו שאלה מאיש מקצוע ותיק בתחום הטיפול הזוגי. מה היחס בין ברית הנישואין ביהדות, לבריתות השונות שמתאר ד"ר דייויד סנארש.
נקדים הסבר קצר של המושגים. ביהדות יש ברית בין איש לאשה, והיא אחת מהבריתות המופיעות בתורה, לצד ברית בין עם ישראל לקב"ה, וברית מילה.
ה"בריתות" של סנארש הם מודלים של יחסים זוגיים: ברית שיתוף פעולה זו ברית שבה בני זוג מעודדים צמיחה הדדית, כשכל אחד לוקח אחריות על הצמיחה שלו ונותן מקום לצמיחה של השני, גם כאשר זה לא נוח. ברית הכלה (או ברית קנוניה) זו ברית שבו ההסכם בינהם הוא לאפשר אחד לשני לא לצמוח ולא להתאמץ, אלא להיות מוכל כפי שהוא. ברית לוחמה זה מודל של זוג שאצלם הקונפליקט הפך להיות הציר המרכזי של הזוגיות שלהם. ויש גם ברית רביעית שבה בההסכמת שניהם אין שום סוג של אינטרקציה מחייבת.
אז מה התוכן של הברית של היהדות?
ראשית, יש כאן בעיית תרגום. סנארש לא משתמש במילה ברית covenant (כמו בתרגום ארון הברית) אלא במילה alliance. התרגום של המילה הזו יותר קרוב להסכם, או לשיתוף פעולה.
מה ההבדל בין הסכם לבין ברית?
הסכם זה התחייבות שאדם לוקח על עצמו במישור המשפטי. קיום הסכם זו אבן יסוד ביחסים שבין בני אדם, וכל חברה מתוקנת ומתפקדת אוכפת את ההסכים של החברים בה. ההסכם נוצר ברגע של מפגש אינטרסים, והוא יוצר חוק שמטרתו למסד שיתוף פעולה. הסכם טוב (כפי שיודע כל מי שעבד עם הסכמים) כולל גם סעיפים שמסדירים את סיום ההסכם, ותנאים שמגדירים מתי ההסכם חל ומתי לא.
ברית שייכת לעולם החיוב הדתי.
אחת השאלות הגדולות של הדת, ושל כל אדם דתי, היא האם החיוב הדתי קודם למוסר הטבעי או לא. יש על כך הרבה הגות (ולא ניכנס לזה).
מי שלא גדל על ברכי הדת, קשה לו מאוד להבין את החיוב הדתי. לא פעם נתקלתי באנשים אינטיליגנטיים שלא הצליחו להבין זאת בשום אופן. בחוויה של האדם הדתי, קיים מישור של מחויבות לאלוהים, שהיא בתוקף מעל לכל שיקול אנושי, רגשי או הגיוני. המחוייבות בתוקף גם אם האדם עצמו חושב שלמיטב הבנתו היא מזיקה לו. אדם ירא שמיים ימצא את עצמו עושה מעשים נגד רצונו האישי, גם בחדרי חדרים, ללא שום שיקול דעת, עקב הציווי הדתי.
ידוע שביהדות יש "קומבינות" בהלכה שנועדו בדיוק עבור מצבים כאלה: יש חיוב דתי שעושה נזק ממשי, אבל זה לא מאפשר לבטל או לעקוף את החיוב. אז הפיתרון הוא למצוא מין "פרצה" בחוק שמאפשרת לעקוף אותו. כך למשל "היתר עסקה" שעוקף את האיסור הדתי על גביית ריבית. ויש דוגמאות רבות נוספות.
הברית היא שינוי סטטוס, שלא שייך לרובד של הסכם אנושי, אלא לרובד בסיסי יותר של חיוב דתי. או אפילו יותר בסיסי, רובד של הגדרת המציאות.
הברית היא בעצם יצירה של קשר כמו קשר משפחה. "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כך מתאר סיפור הבריאה את הזוגיות. קשר של הורים לילדים נוצר על ידי הולדה. קשר בין בני זוג נוצר על ידי הברית.
בניגוד להסכם, הברית לא נועדה למסד מפגש אינטרסים. עושים ברית כאשר רוצים ליצור קשר שהוא מעבר למפגש אינטרסים. כמו שאחים הם אחים גם אם הם עוינים ומנותקי קשר. הברית יוצרת הגדרה.
בניגוד להסכם, אין בברית סעיף יציאה. ופה שמתי לב לנקודה מעניינת. אם הסכם הופר או הסתיים, אין מניעה לחזור ולעשות הסכם חדש. אם היה סיכסוך בין שוכר ומשכיר, והם יצאו מההסכם בינהם או הפרו אותו, אין בעיה שכעבור שנתיים יחתמו שוב על הסכם שכירות אם שניהם נרגעו ורוצים בכך.
בברית זה אחרת. גם לאחר גירושין, נדמה לי שעדיין יש תוקף לברית. כי הציווי הדתי אומר שאשה שהתגרשה מבעלה והתחתנה עם אחר – לא יכולה לחזור לבעלה הראשון. ההסכם ביניהם כבר לא קיים, הנישואין נגמרו, ועדיין חל ציווי דתי על היחסים ביניהם. מכאן שהברית עדיין קיימת בצורה של איסור.
על גבי הברית בנויות הלכות, ולצד ההלכות יש הסכמים, כמו הסכם הכתובה. כל אלה הם חיובים. יצירת מסגרת עבור התוכן שיבוא בהמשך, לא מתוקף החיוב אלא מתוך חופש הבחירה.
לדעתי, ככלל, המצוות שבתורה הם רף הדרישה המינימלי מהאדם ולא המקסימלי. יש הרבה מצוות לא תעשה. יש סכום מינימלי לצדקה. למעשה, זה לא רק בתורה אלא בכל מערכת חוקים. החוקים מגדירים את גבולות המינימום שאסור לעבור, הם לא נועדו לתאר את הדרגה הכי גבוהה שאפשר להגיע אליה.
המודלים של סנרש מתארים מודלים שונים של הסכמים זוגיים. והם שייכים לעולם התוכן היצירה והבחירה, ולא למחוייבות.
לסיכום
הברית היא הגדרה של סטטוס אישי, בעל תוקף דתי.
הנישואין והכתובה מוסיפים רובד של תוכן וחוק להגדרה הזו, שבעיקר עוסקים בדרישות המינימליות מהקשר.
מכאן ואילך זה ביד האדם לפעול כדי להגיע לרמות הכי גבוהות שהוא רוצה ומסוגל להגיע אליהן. גם בנישואין, ובאופן דומה גם בחיי החברה והמעשה. קיום מצוות זו דרישת מינימום, אבל ההגות היהודית, והשאיפות של בני האדם יכולות להגיע הרבה יותר רחוק.
סיפורים מחז"ל יכולים להיות כל מיני דברים. לפעמים הם עוסקים ברף המינימום, לפעמים במוסר, לפעמים בהמלצות לחיים טובים ברמה גבוהה יותר.
לדוגמא, בסיפור של רבי חייא, המסר הוא שיש הודיה בין בני זוג (או הודיה של הבעל לאשה במקרה הזה) שראוי שהיא תהיה גם ללא קשר לטיב היחסים. עצם זה שהאשה נמצאת בקשר, זו כבר סיבה מספקת להיות בהודיה כלפיה.
היצירה של ד"ר דייויד סנארש והמובחנות שייכות לתוכן, איך ליצור יחסים טובים בתוך זוגיות, איך לפתור בעיות, ואיך להפוך זוגיות לחוויה האיכותית, ביותר והעמוקה ביותר שאפשר להגיע אליה. סנרש לא התכוון דווקא לזוגות נשואים, אלא לכל זוג. ביהדות זה אמור להתקיים במסגרת שבה כבר יש ברית, יש הסכם כתובה, יש קיום מצוות, ואז יש מקום ללמוד מסנארש איך להגיע לרמה הכי גבוהה של קשר.
